רמב"ם (משנה תורה) הלכות עדות פרק כא הלכה ט
וכן שנים שהעידו בבן סורר ומורה עדות הראשונה ובאו שנים אחריהם והעידו עליו עדות האחרונה שבה יהרג והוזמו שתיהן. כת הראשונה לוקה ואינה נהרגת מפני שיכולים לומר להלקותו באנו. אבל כת האחרונה נהרגת שעל פיהן בלבד הוא נהרג. היתה הכת האחרונה ארבעה שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל והוזמו כלן נהרגין. העידו שנים שזה גנב נפש מישראל ומכרו והוזמו הרי אלו נחנקין. העידו שנים שגנבו והעידו שנים אחרים שמכרו. בין שהוזמו עדי גנבה בין שהוזמו עדי מכירה כל כת מהן שהוזמה נהרגת. שהגנבה היא תחלת חיובו של זה למיתה. העידו שנים שמכרו לזה הישראל והוזמו ולא היו שם עדים שגנבו הרי אלו פטורין. שאפלו לא הוזמו לא היה זה נהרג מפני שיכול לומר עבדי מכרתי. באו עדי גנבה אחר שהוזמו עדי מכירה אפלו ראינו אותן רומזין זה את זה אין נהרגין:
