רמב"ם (משנה תורה) הלכות עירובין פרק ד הלכה כג
שלש חצרות הפתוחות זו לזו ורבים בכל חצר מהן. ערבו שתים החיצונות עם האמצעית היא מתרת עמהן והן מתרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו עד שיעשו שלשתן ערוב אחד. היה בכל חצר מהן אחד אף על פי שרבים דורסין בחיצונה אינן צריכין לערב שכל אחד מהן מתר במקומו. היו שנים בפנימית הואיל והן אסורין במקומן עד שיערבו הרי הן אוסרין על היחידים שבאמצעית ושבחיצונה עד שיערבו שנים שבפנימית. זה הכלל רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה ורגל המתרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה מפני שעוברת עליהן:
