רמב"ם (משנה תורה) הלכות שבועות פרק ב הלכה א
אחד הנשבע אחד מארבעה מיני שבועות אלו מפי עצמו. ואחד המשבע מפי אחרים וענה אמן. אפלו השביעו עכו"ם או קטן וענה אמן חיב. שכל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו. ואחד העונה אמן או האומר דבר שענינו כענין אמן. כגון שאמר הן או מחיב אני בשבועה זו. קבלתי עלי שבועה זו. וכל כיוצא בזה בכל לשון הרי זה כנשבע לכל דבר בין לחיבו מלקות בין לחיבו קרבן:
