מי שנשבע והיה פיו ולבו שוין בשבועה. ואחר שנאסר חזר בו מיד בתוך כדי דבור והוא כדי שיאמר תלמיד לרב שלום עליך רבי. ואמר אין זו שבועה או נחמתי או חזרתי בי וכיוצא בדברים אלו שענינם שהתיר מה שאסר הרי זה מתר ונעקרה השבועה שזה דומה לטועה:
