רמב"ם (משנה תורה) הלכות שבועות פרק ד הלכה י
וכן אם אמר שבועה שלא אכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כלה באותו היום אינו חיב אלא אחת. וכן כל כיוצא בזה. שאין שבועה חלה על שבועה. אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וחזר ונשבע שלא יאכל כלום. או שלא יאכל ככר זו ואכלה כלה חיב שתים. שבשעה שנשבע בתחלה שלא יאכלנה אינו חיב עד שיאכל כלה. וכשחזר ונשבע שלא יאכל [כלום] או שלא יאכל אותה משיאכל ממנה כזית יתחיב וכשיאכל כלה יתחיב בשבועה ראשונה:
