רמב"ם (משנה תורה) הלכות שבועות פרק ה הלכה טז
נשבע לקים את המצוה ולא קים פטור משום שבועת בטוי. כיצד. כגון שנשבע שיעשה לולב או סכה או שיתן צדקה לעני או שיעיד לו אם ידע לו עדות ולא עשה ולא נתן ולא העיד הרי זה פטור משום שבועת בטוי. שאין שבועת בטוי חלה אלא על דברי הרשות שאם רצה עושה ואם לא רצה אינו עושה שנאמר (ויקרא ה ד) "להרע או להיטיב". לפיכך כל הנשבע להרע לאחרים פטור משבועת בטוי כגון שנשבע שיכה את פלוני או יקללנו או יגזל ממונו או ימסרנו ביד אנס מפני שהוא מצוה שלא לעשות. ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא:
