רמב"ם (משנה תורה) הלכות שבועות פרק ו הלכה א
מי שנשבע שבועת בטוי ונחם על שבועתו וראה שהוא מצטער אם יקים שבועה זו ונהפכה דעתו לדעת אחרת. או שנולד לו דבר שלא היה בדעתו בשעת השבועה ונחם בגללו. הרי זה נשאל לחכם אחד או לשלשה הדיוטות במקום שאין שם חכם ומתירין לו שבועתו. ויהיה מתר לעשות דבר שנשבע שלא לעשותו. או שלא לעשות דבר שנשבע לעשותו. וזהו הנקרא התר שבועות:
