רמב"ם (משנה תורה) הלכות שבועות פרק ו הלכה יח
מי שנשבע שבועת בטוי להבא ושקר בשבועתו. כגון שנשבע שלא יאכל פת זו ואכלה ואחר שאכלה קדם שיביא קרבנו אם היה שוגג או קדם שילקה אם היה מזיד נחם ונשאל לחכם והתירה לו. הרי זה פטור מן הקרבן או מן המלקות. ולא עוד אלא אפלו כפתוהו ללקות ונשאל והתירו לו קדם שיתחילו להלקותו הרי זה פטור:
