רמב"ם (משנה תורה) הלכות שביתת יום טוב פרק ב הלכה ד
בכור שנולד ומומו עמו הרי זה מוכן ואין מבקרים אותו ביום טוב. ואם עבר וראה מומו ובקרו והתירו הרי זה שוחט ואוכל. בכור שנפל לבור עושה לו פרנסה במקומו שהרי אינו יכול להעלותו מפני שאינו ראוי לשחיטה ביום טוב. (ויקרא כב כח) "אותו ואת בנו" שנפלו לבור מעלה את הראשון על מנת לשחטו ואינו שוחטו. ומערים ומעלה את השני על מנת לשחטו ושוחט את אי זה מהן שירצה. משום צער בעלי חיים התירו להערים. בהמת חלין שנפלה מן הגג ועמדה מעת לעת והרי היא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביום טוב ותבדק אפשר שתמצא כשרה ותאכל: