רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ב הלכה א
שלשה דינין האמורין בתורה בארבעה השומרין אינן אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט שנאמר (שמות כב ו) "כסף או כלים" (שמות כב ט) "וכל בהמה" יצאו קרקעות ויצאו העבדים שהקשו לקרקעות ויצאו השטרות שאין גופן ממון ויצאו הקדשות שנאמר (שמות כב ו) "כי יתן איש אל רעהו" ויצאו נכסי עכו"ם. מכאן אמרו חכמים העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות שומר חנם שלהן אינו נשבע. ונושא שכר או שוכר אינו משלם. ואם קנו מידו חיב באחריותן: