רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ב הלכה ח
כדרך שתקנו חכמים משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין. האומר לחברו שמר לי זה ואמר לו הנח לפני הרי זה שומר חנם. אמר לו הנח לפניך או הנח סתם או שאמר לו הרי הבית לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר ואינו חיב שבועה כלל אבל מחרים על מי שלקח הפקדון שלו ולא יחזירו לבעליו. וכן כל כיוצא בזה. אחד המפקיד או המשאיל או המשכיר את חברו בעדים או שלא בעדים דין אחד יש להן כיון שהודה זה מפי עצמו ששמר לו או ששאל ממנו הרי זה נשבע שבועת השומרין שאין אומרים מגו לפטרו משבועה אלא לפטרו מלשלם. אפלו היה הדבר השאול או המפקד או המשכר שוה פרוטה הרי זה השומר נשבע עליו. ואין אחד מן השומרים צריך להודיה במקצת: