רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ב הלכה יב
זה אומר השאלתיך או השכרתיך או הפקדתיך והלה אומר לא היו דברים מעולם. או שאמר כן היה אבל החזרתי לך ונסתלקה השמירה ולא נשארה בינינו תביעה. הרי הנתבע נשבע שבועת הסת ונפטר. במה דברים אמורים כשלא היה שם שטר. אבל אם הפקיד או השכיר או השאיל בשטר ואמר לו החזרתי לך הרי השומר נשבע בנקיטת חפץ מתוך שיכול לומר שומר חנם שנגנב או אבד והשואל מתה בשעת מלאכה נאמן לומר החזרתי. וכשם שאם טען שנאנס נשבע מן התורה בנקיטת חפץ כך אם טען החזרתי ישבע כעין של תורה הואיל ויש שם שטר ביד התובע. במה דברים אמורים כשהיה השומר יכול לטען ולומר נאנסו ולא נצריך אותו להביא ראיה על טענתו. אבל אם היה חיב להביא ראיה על טענתו כמו שיתבאר אינו נאמן לומר החזרתי אלא ישבע בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם. אין לך מי שנשבע מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר בלבד שיש עליו שטר אבל שאר כל הנשבעין בדין מתוך שיכול לומר אינן נשבעין אלא הסת: