רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ג הלכה ב
המעביר חבית ממקום למקום בשכר ונשברה דין תורה הוא שישלם שאין זה אנס גדול והרי השבירה כגנבה ואבדה שהוא חיב בהן. אבל תקנו חכמים שיהיה חיב שבועה שלא פשע בה שאם אתה אומר ישלם אין לך אדם שיעביר חבית לחברו לפיכך עשו בו שבירת החבית כמיתת הבהמה ושבירתה. ועוד תקנו בדבר זה שאם נשאו אותה שנים במוט ונשברה משלמין חצי דמיה הואיל ומשוי זה גדול לגבי אחד וקל לגבי שנים הרי הוא כאנס ואינו אנס ומשלמין מחצה אם יש עדים שלא פשעו בה. נשברה במקום שאין העדים מצויין נשבעין שלא שברוה בפשיעה ומשלמין חצי דמיה. שהרי לא היה לכל אחד להעביר אלא משוי שיכול להעבירו בפני עצמו. מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה שהוא פושע ואם נשברה בידו משלם הכל: