רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ד הלכה ג

שכרה לדוש בקטנית ודש בתבואה והחלקה פטור בתבואה ודש בקטנית חיב שהקטנית מחלקת. מעשה באחד שהשכיר חמור לחברו ואמר לו לא תלך בו בדרך נהר פקוד שהמים מצויין שם אלא בדרך נרש שאין בה מים. הלך בדרך נהר פקוד ומת החמור ולא היו שם עדים שמעידים באי זה דרך הלך אלא הוא מעצמו אמר בנהר פקוד הלכתי ולא היו שם מים ומחמת עצמו מת ואמרו חכמים הואיל ויש עדים שהמים בנהר פקוד מצויין חיב לשלם שהרי שנה על דעת הבעלים ואין אומרים מה לי לשקר במקום עדים: