רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ד הלכה ו

השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף על משאו אם הוסיף חלק משלשים על השעור שפסק עמו ומתה חיב פחות מכאן פטור אבל נותן הוא שכר התוספת. שכר סתם אינו נושא אלא במשקל הידוע במדינה לאותה בהמה. ואם הוסיף חלק משלשים כגון שדרכה לשאת שלשים וטען עליה שלשים ואחד ומתה או נשברה חיב. וכן ספינה שהוסיף בה אחד משלשים על משאה וטבעה חיב לשלם דמיה: