רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ו הלכה ט
אף על פי שאין המשכיר יכול להוציאו ולא השוכר יכול לצאת עד שיודיעו מקדם. אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר או שכר בשוה עד שתמצא או תצא. וכן אם הוזלו הבתים יש לשוכר לפחות השכר ולומר למשכיר או השכר לי כשער של עתה או הרי ביתך לפניך. נפל בית המשכיר שהיה דר בו הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו ואומר לו אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני משלך בדרך שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממני: