רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ז הלכה ח

השוכר רחים מחברו שיטחן לו עשרים סאה בכל חדש בשכרו והעשיר בעל הרחים והרי אינו צריך לטחן שם אם יש לשוכר חטים שצריך לטחן לעצמו או לאחרים כופין אותו לתן דמי טחינת עשרים סאה שזו מדת סדום היא. ואם אין לו יכול לומר אין לי דמים והריני טוחן לך כמו ששכרתי ואם אין אתה צריך מכר לאחרים. וכן כל כיוצא בזה: