רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ט הלכה ו

השוכר את הפועל להשקות את השדה מזה הנהר ופסק הנהר בחצי היום אם אין דרכו להפסיק אין להן אלא שכר מה שעשו. וכן אם דרכו שיפסיקו אותו בני העיר והפסיקוהו בחצי היום אין להן אלא שכר מה שעשו שהרי ידעו הפועלים דרכו של נהר. ואם דרכו להפסיק מאליו נותן להם שכר כל היום מפני שהיה לו להודיעם. שכרן להשקות השדה ובא המטר והשקה אין להן אלא מה שעשו. בא הנהר והשקה נותן להן כל שכרן. מן השמים נסתיעו. במה דברים אמורים בפועל. אבל מי שפסק עם אריסו שאם ישקה שדה זו ארבע פעמים ביום יטל חצי הפרות וכל האריסין שהן משקין שתי פעמים אינן נוטלין אלא רביע הפרות ובא המטר ולא הצרך לדלות ולהשקות נוטל חצי הפרות כמו שפסק עמו שהאריס כשתף ואינו כפועל: