רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכנים פרק א הלכה ד
אי זהו דין חלוקה. כל שאלו יחלק לפי השתפין יגיע לפחות שבהם חלק ששם הכל קרוי עליו. אבל אם אין שם הכל נקרא על החלק אין בה דין חלוקה. כיצד. כל חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות אינה קרויה חצר. וכל שדה שאין בה כדי זריעת תשעה קבין אינה קרויה שדה. וכל גנה שאין בה כדי זריעת חצי קב אינה קרויה גנה. וכל פרדס שאין בו כדי זריעת שלשה קבין אינו קרוי פרדס. לפיכך אין חולקין את החצר עד שיהיה ארבע אמות לכל אחד ואחד מן השתפין. ולא את השדה עד שיהיה בה כדי זריעת תשעה קבין [לכל אחד ואחד]. ולא את הגנה עד שיהא בה חצי קב לכל אחד ואחד. ולא את הפרדס עד שיהא בו בית שלשה קבין לכל אחד ואחד. במה דברים אמורים בארץ ישראל וכיוצא בה. אבל בבבל וכיוצא בה אין חולקין את השדה עד שיהיה בה כדי חרישת יום לזה וחרישת יום לזה. ולא את הפרדס עד שיהיה בו שלשים וששה אילנות לזה [ושלשים וששה אילנות לזה] כדי עבודת אדם אחד ביום אחד. ושדה שמשקין אותה בכלי עד שיהא בה כדי שימלא הפועל יום אחד לזה ויום אחד לזה:
