רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכנים פרק ב הלכה א
חצרות הכפרים שכל אחד ואחד בונה לו בית ונמצאת החצר שבין שני הבתים משתפת לכל בני הבתים. הרי יש לכל פתח ופתח ארבע אמות לפניו ברחב כל הפתח. והנשאר מן החצר אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות לכל שתף ושתף חולקין אותה ואם לאו אין חולקין אותה שכל חצר שאין לה ארבע אמות על ארבע אמות אינה קרויה חצר כמו שבארנו. כיצד. היו שני שתפין לזה שני בתים ולזה בית אחד. זה שיש לו שני בתים מודדין לו מן החצר ארבע אמות לכל בית ובית על כל רחב הפתח אפלו היה עשר אמות. וזה שיש לו בית אחד נותנין לו ארבע אמות ברחב פתחו לפני פתחו. והנשאר מן החצר אם יש בה שמונה אמות כדי שיהא לזה ארבע אמות על ארבע אמות ולזה ארבע אמות על ארבע אמות חוץ מן הפתחים יש בה דין חלוקה וחולקין. פחות מזה אין בה דין חלוקה:
