רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכנים פרק יב הלכה ה
ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר יש לחברו שהוא בצד המצר שלו לתן דמים ללוקח ולסלק אותו וזה הלוקח הרחוק כאלו הוא שליח של בן המצר. בין שמכר הוא בין שמכר שלוחו בין שמכרו בית דין יש בו דין בן המצר. אפלו היה הלוקח תלמיד חכם ושכן וקרוב למוכר ובן המצר עם הארץ רחוק בן המצר קודם ומסלק את הלוקח. ודבר זה משום שנאמר (דברים ו יח) "ועשית הישר והטוב" אמרו חכמים הואיל והמכר אחד הוא טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן המצר יותר מן הרחוק. היו בני המצר רבים כלם זוכים בזו השדה הנמכרת והיא ביניהם לפי מנינם ונותנין מן הדמים ללוקח. והוא שבאו כלם בפעם אחת. אבל אם קדם אחד מהן וסלק את הלוקח זכה בה לבדו הואיל והוא בן המצר. וכן אם באו מקצתן ומקצתן במדינה אחרת מסלקין אותו אלו העומדים כאן בלבד והיא להן. וכן המוכר לאחד מבני המצר או לאחד מן השתפין שלו במשא ומתן אף על פי שאינו שתפו בקרקע זכה בה. ואין שאר השתפין או שאר בני המצר נוטלין עמו:
