רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכנים פרק י הלכה ה
מי שבא לעשות משרה של פשתן בצד ירק של חברו שהרי מי המשרה נבלעין בארץ והולכין ומפסידין את הירק. או שנטע כרישין קרוב מן הבצלים של חברו שהן מפיגין טעמן. או שנטע חרדל בצד כורת דבורים שהרי הדבורים אוכלין העלין ומפסידין את הדבש וכל אלו וכיוצא בהן. אין צריך להרחיק בכדי שלא יזיק ועל הנזק להרחיק את עצמו אם ירצה עד שלא יגיע לו הנזק. שזה בתוך שלו הוא עושה והנזק בא לחברו מאליו. במה דברים אמורים שאינו מרחיק כשהיה הנזק בא מאליו אחר שיפסקו מעשיו של מזיק. אבל אם היו מעשיו של זה שעושה ברשותו מזיקין את חברו בשעת עשיתו הרי זה כמי שמזיק בידו. הא למה זה דומה למי שעומד ברשותו ויורה חצים לחצר חברו ואמר ברשותי אני עושה שמונעין אותו. וכן כל הרחקות האמורות למעלה בענין זה אם לא הרחיקו הרי זה כמי שהזיק בחציו. לפיכך צריך שירחיק משרה מן הירק וכרישין מן הבצלים וחרדל מן הדבורים שלשה טפחים או יתר מעט כדי שלא יהיה הזק בידים. אבל להרחיק עד שלא יבוא הנזק מאליו אין צריך:
