רמב"ם (משנה תורה) הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ג
היה בינו ובין רבו שנים עשר מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מתר להשיב. ולהפריש מן האסור אפלו בפני רבו מתר להורות. כיצד. כגון שראה אדם עושה דבר האסור מפני שלא ידע באסורו או מפני רשעו יש לו להפרישו ולומר לו דבר זה אסור ואפלו בפני רבו ואף על פי שלא נתן לו רבו רשות. שכל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב. במה דברים אמורים. בדבר שנקרה מקרה. אבל לקבע עצמו להוראה ולישב ולהורות לכל שואל אפלו הוא בסוף העולם ורבו בסוף העולם אסור לו להורות עד שימות רבו אלא אם כן נטל רשות מרבו. ולא כל מי שמת רבו מתר לו לישב ולהורות בתורה. אלא אם כן היה תלמיד שהגיע להוראה:
