רמב"ם (משנה תורה) הלכות תלמוד תורה פרק ז הלכה ד
מהו המנהג שינהג המנדה בעצמו ושנוהגין עמו. מנדה אסור לספר ולכבס כאבל כל ימי נדויו. ואין מזמנין עליו. ולא כוללין אותו בעשרה לכל דבר שצריך עשרה. ולא יושבין עמו בארבע אמות. אבל שונה הוא לאחרים ושונין לו ונשכר ושוכר. ואם מת בנדוי בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו כלומר שהן רוגמין אותו לפי שהוא מבדל מן הצבור. ואין צריך לומר שאין מספידין אותו ואין מלוין את מטתו:
