רמב"ם (משנה תורה) הלכות תמורה פרק ב הלכה ג
היו לפניו שלש בהמות קדשי מזבח ואחת מהן בעלת מום שהרי היא עומדת לפדיון ושלש בהמות תמימות חלין ואמר הרי אלו תחת אלו. הרי שתים מן החלין תחת שתים התמימות תמורתן תמורה ולוקה עליהם שתים. והבהמה השלישית היא תחת בעלת מום שנתחללה עליה ולחללה נתכון ולא להמיר בה. שכיון שיש לפניו דרך אסור והיא התמורה ודרך התר והוא החלול חזקה היא שאין אדם מניח ההתר ועושה האסור ולפיכך אינו לוקה שלש מלקיות. וכן אם אמר עשר בהמות אלו תחת עשר בהמות אלו ואחת מהן בעלת מום אינו לוקה אלא תשע מלקיות שהבהמה העשירית לחללה נתכון ולא להמיר בה. שאף על פי שהחזק זה במלקיות הרבה הואיל ויש שם דרך התר אינו מניח דבר ההתר ועושה האסור. שתי בהמות של הקדש ואחת מהן בעלת מום ושתי בהמות של חלין ואחת מהן בעלת מום ואמר הרי אלו תחת אלו הרי התמימה תמורת התמימה ולוקה אחת ובעלת המום מחללת על בעלת המום שאינו מניח ההתר ועושה האסור: