רמב"ם (משנה תורה) הלכות תמורה פרק ג הלכה א
כיצד דין התמורות לקרב. תמורת העולה תקרב עולה ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה עד שיפל בה מום ותמכר ויביא בדמיה עולה. תמורת החטאת תמות כמו שבארנו בפסולי המקדשין. תמורת האשם תרעה עד שיפל בה מום ויפלו דמיה לנדבה. תמורת השלמים כשלמים לכל דבר טעונה סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. תמורת התודה כתודה אלא שאינה טעונה לחם כמו שבארנו בהלכות פסולי המקדשין. תמורת הפסח אם המיר בה קדם חצות יום ארבעה עשר אין תמורתו קרבה אלא תרעה עד שיפל בה מום ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בה אחר חצות הרי התמורה עצמה תקרב שלמים. תמורת הבכור והמעשר אינם קרבין לעולם שנאמר בבכור (ויקרא כז כו) (ויקרא כז ל) "לה' הוא". מפי השמועה למדו הוא קרב ואין תמורתו קרבה. ודין המעשר בבכור תמורתן תרעה עד שיפל בה מום ותאכל: