רמב"ם (משנה תורה) הלכות תענית פרק א הלכה יד
כל השרוי בתענית. בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה עם הצבור על צרתם. הרי זה לא ינהג עדונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כענין שנאמר (איכה ג לט) "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו". ומתר לו לטעם את התבשיל ואפלו בכדי רביעית והוא שלא יבלע אלא טועם ופולט. שכח ואכל משלים תעניתו:
