רמב"ם (משנה תורה) הלכות תפילה פרק ד הלכה יא
מי שגהק ופהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגנה. ואם בדק גופו קדם שיתפלל ובא לאנסו אין בכך כלום. נזדמן לו רק בתפלתו מבליעו בטליתו או בבגדו. ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד. יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו שוהה עד שתכלה הרוח וחוזר לתפלתו:
