רמב"ם (משנה תורה) הלכות תפילין פרק ב הלכה ט
פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד והיא מ״ם סתומה של (שמות יג י) ״מימים״ עליה שלש זיני״ן. פרשה שניה יש לה חמש אותיות וכל אחת מהן ה״א ועל כל ה״א מחמשתן ארבע זיני״ן. והן ה״א של (שמות יג יא) ״ונתנה״. וה״א ראשונה וה״א אחרונה של (שמות יג טו) ״הקשה״. וה״א של (שמות יג טו) ״ויהרג״. וה״א של (שמות יג טז) ״ידכה״. פרשה שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן קו״ף של (דברים ו ז) ״ובקומך״ יש עליה שלש זיני״ן. וקו״ף של (דברים ו ח) ״וקשרתם״ יש עליה שלש זיני״ן. וטי״ת טי״ת פ״א של (דברים ו ח) ״לטטפת״ על כל אות משלשתן ארבע זיני״ן. פרשה רביעית יש בה חמש אותיות. פ״א של (דברים יא יד) ״ואספת״ יש עליה שלש זיני״ן. ותי״ו של ואספת יש עליה זי״ן אחת. וטי״ת טי״ת פ״א של (דברים יא יח) ״לטוטפת״ על כל אחת משלשתן ארבע זיני״ן. כל האותיות המתיגות שש עשרה. ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל:
