רמב"ם (משנה תורה) הלכות תשובה פרק ג הלכה יד
כל אחד ואחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו אף על פי שהן מישראל אין להם חלק לעולם הבא. ויש עברות קלות מאלו ואף על פי כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא (וכדי) [וכדאי] הן להתרחק מהן ולהזהר בהן. ואלו הן. המכנה שם לחברו. והקורא לחברו בכנויו. והמלבין פני חברו ברבים. והמתכבד בקלון חברו. והמבזה תלמידי חכמים. והמבזה רבותיו. והמבזה את המועדות. והמחלל את הקדשים. במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. אפלו כפר בעקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה נז יט) "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר (ירמיה ג יד) "שובו בנים שובבים". אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה:
