תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ב הלכה י
משנה: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה והחרוב והשיקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד. אם הבור קדם קוצץ ונותן דמיו ואם האילן קדם לא יקוץ. ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ. רבי יוסי אומר אף על פי שהבור קדם את האילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ד̇ אמות אחד גפנים ואחד כל אילן. היה גדר בינתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר. היו שרשיו יוצאין לתוך שדה חבירו מעמיק ג̇ טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה. היה חופר בור ושיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו. הלכה: מרחיקין את האילן כול׳. לא יטע אדם כול׳. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי. טעמון דרבנין. מפני שיישוב העולם בבורות. שמעון בר ווה אמר בשם רבי יוחנן. כך משיב רבי יוסי לחכמים. כמה דאית לכון יישוב העולם בבורות אוף אנא אית לי יישוב העולם באילנות. [רבי יוסה בשם רבי יוחנן. אין שרשים לעיניין הביכורים כלום.] אמר רבי יוסי. ויאות אמר. שאם אומר שרשין עיקר הן לביכורים לא היה אדם יכול להביא ביכורים מעולם. מפני ששרשין שלזה יוצאין לתוך שרשיו שלזה ושלזה בשלזה. לפום כן אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן. אין שרשין לעניין ביכורים כלום.
