תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ב הלכה יא

משנה: אילן שהוא נוטה לתוך שדה חבירו קוצץ מלא מרדע על גבי המחרישה. החרוב והשיקמה כנגד המשקולת. בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת. אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת. אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו. רבי יהודה אומר טעון פשתן או חבילי זמורות. רבי שמעון אומר כל האילן כנגד המשקולות מפני הטומאה. הלכה: אילן שהוא נוטה לתוך שדה חבירו כול׳. אילן שהוא נוטה לרשות הרבים כול׳. רבי יונתן הוה דאין טבאות והוה תמן חד רומיי והוה מגיריה בחקלא ובביתא. והוה לרבי יונתן חד אילן נטה גו דההוא רומייה. אתא קומי חד דיין אכן. אמר לון. אזלון ותון בצפרא. אמר ההוא רומייה. בגיני לא נפק דינא. למחר אנא מבטל אילו מדידי וחמי היאך דינא נפק. אין הוה דאין כל עמא ולא דאין נפשיה לית הוא בר נש. באפתי רמשא שלח רבי יונתן בתר נגריה. אמר. פוק קוץ מה דנטה גו רומייה. בצפרא קרץ בעל דיניה לגביה. אמר ליה. זיל קוץ מה דנטה גו דידיה. אמר ליה רומייה. דידך מה. אמר ליה. פוק חמי יתיה כמה דידי עבד עבד דידך. נפק חמיתיה. אמר. ברוך אלההון דיהודאי. חדא איתא אוקרת תאנין לרבי יונתן. אמר לה. בבעו מינך אי אעילתינון מיגליין אפקינון מיגליין. ואין אעילתינון מיכסיין אפקינון מיכסיין. דלא יימרון ברייתא. דינרין יהבת ליה. ואוקרה תאינין. רבי חנינה אעיל לרבי יונתן בגינתיה ואייכליה תאנין. מדנפק חמא חד אילן דברת שובעין חיוורין. אמר ליה. למה לא אוכלתני מן אילין. אמר ליה. דאינון לברי. רבי חנינה חשש משום גזל בנו. רבי יסא בשם רבי יוחנן. הלכה כרבי שמעון. רבי חייה בשם רבי יוחנן. כל עמא מודו שהלכה כרבי שמעון.