תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ו הלכה א

משנה: המוכר פירות לחבירו ולא צימיחו ואפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן. רבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן. המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טינופת לסעה. תאינים מקבל עליו עשר מתולעות למאה. מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה. קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסאות למאה. המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות. אם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת. ישן משל אשתקד. מיושן משל שלש שנים. הלכה: המוכר פירות לחבירו כול׳. תני. המוכר פירות לחבירו ולא צימחו אפילו זרע פשתן אין חייב באחריותו. ואם התנה עמו מתחילת הזרע חייב באחריותו. מהו נותן לו. דמי זרעו. ויש אומרים. נותן לו דמי יציאותיו. הכא מקבל עליו. ברם תמן ימעט. הכא ובלבד טנופה. ברם תמן מין. הכא ובלבד כדרך מגעו. ברם תמן ובלבד כדרך משואו. הכא רבי שמעון מודה. ברם תמן רבי שמעון אומר. שני מינין הן ואין מצטרפין. רבי חייה בר בא שאל. סאה חיטין שנפלה לתוך מאה שלשעורין. כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח. רבי יצחק בר טבליי שאל. סאה תרומה שנפלה לתוך מאה שלחולין. מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר. אמר רבי בון בר חייה. נישמעינה מהדא. הבורר צרורות מתוך כירייו שלחבירו חייב לשפות לו. רבי בון בר כהנא אמר. באומר. צבור ואקנה. אבל אם היו צבורין משעה ראשונה לא בדא. תני. מאה חביות אני מוכר לך. חייב להעמיד לו יין יפה כרוב היין הנמכר באותו מקום. מאה חביות יין אני מוכר לך. חייב להעמיד לו יין יפה כרוב היין הנמכר באותו חנות. מאה חביות אילו אני מוכר לך. אפילי חומץ הגיעו. רבי חייה בר ווה. בשהיו הקנקנים ללוקח יכיל מימר ליה. לשתייה מכרתיו לך. בדק חבית להיות מפריש עליה והולך. עד שלשה ימים ודאי. מיכן והילך ספק. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. שלשה ימים הראשונים ודאי יין. האחרונים חומץ. אמצעיים ספק. אמר רבי אבהו. אני שמעתיה ממנו. מה מעבד ומר רבי יוחנן. עד שלשה ימים ודאי. מיכן והילך ספק. רבי לא בשם רבי לעזר רבי יסא בשם רבנין דעלין ושמעין מבי מדרשא דבר עיטיין במחט כהדא דרבי יהושע בן לוי בחבית. איבד מחט שופה ובא ומצאה חלודה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. שלשה ימים הראשונים וודאי טמאה. אחרונים טהורה. אמצעיים ספק. אמר רבי אבהו. אוף שמעתיה ממנו. מה מיעבד ומר רבי יוחנן. עד שלשה ימים וודאי. מיכן והילך ספק. רבי חייה בר ווה שאל. בא בסוף (שבוע) [ארבעים] ומצאו חמץ ברור [מיד נעשה חמץ ברור] או מכן ולהבא. רבי יצחק שאל. עבר הפרק בסוף ארבעים יום. כוחו שלפרק ביטל כח ארבעים יום או כח ארבעים יום ביטל כוחו שלפרק. רבי קריספא שאל. בכל שנה בודק או אחת לג̇ שנים. נישמעינה מהדא. המוכר יין לשנה חייב באחריותו עד החג. אמר רבי יודן. תיפתר כגון אילין גלילאי דלא קטפין כרמיהון אלא בתר חגא. ולית שמע מינה כלום. ויידא אמרה דא. ישן משלאשתקד. מיושן שלג̇ שנים. נימר משום הדא מטמועיתא. מה חבית אחת הוא בודק כולהון תלויות בה. כל אחת ואחת הוא בודק ואין מחמיצות. אמר רבי שמי. אית בני נש מקשין על גרבא מלעיל וידעין מה דאית ביה מלגיו.