תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ז הלכה א

משנה: האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אינן נמדדין עמה פחות מיכן נמדדין עמה. ואם אמר לו כבית כור עפר היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהים יותר מעשרה טפחים הרי אילו נמדדין עמה. הלכה: האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך כול׳. רבי יסא בשם רבי יוחנן. ובלבד במעוטי שדהו במובלעים בה. ובסלע ששילחו בית רובע אין נמדד עמה. שבאמצע נמדד. שבצד אין נמדד. אי זהו צד ואי זהו אמצע. דבית רבי ינאי אמרי. כל שמחרישה סובבתו זהו אמצע. אין המחרישה סובבתו זהו הצד. אתא רבי יוסי בשם רבי יוחנן. היה רובה מצד אחד שאם תפזרנה ויש לה מיעוט נמדד עמה. רחבין כמה. רבי חגי אמר. עד ארבע אמות. רבי יוסי בירבי בון אמר. עד י̇ טפחים. היה שם נקע אחד עמוק י̇ טפחים ואין בו ד̇ מהו. נישמעינה מהדא. דמר רבי יסא בשם רבי יוחנן. ובלבד במיעוט השדה ובמובלעין בה. ובסלע ששילחו בית רובע אין נמדד עמה. היה חלוק נמדד עמה. הדא אמרה. היה רובה מצד אחד שאם תפזרנה ויש בה מיעוט אין נמדד עמה. היה שם נקע אחד ארוך והוא מסתלק לבית רובע. רבי חייה בר ווא שאל. היה עשוי כמין מקלות נמדד עמה אי לא. רבי יודן בר ישמעאל שאל. היה עשוי כמין טבליות של שייש נמדד עמה אי לא. רבי יצחק בר טבליי שאל. היה עשוי כמין קתדריות ממקום דופנו הוא מודד או ממקום שיפועו מודד. רב הונא בשם רב [רבי] חייה בשם רבי יוחנן. והוא שיהא שם בית ד̇ כור עפר.