תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק א הלכה ד

משנה: ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה. ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פיריחו ואמר זכת לי שדי זכת לו. היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין ואמר זכת לי שדי לא אמר כלום. הלכה: ראה את המציאה כול׳. ריש לקיש אמר אבא כהן בר דלייה. אדם זכה במציאה בתוך ד̇ אמות שלו. רבי יוחנן אמר. והוא שתפול לתוך ידו. מתניתה פליגא על ריש לקיש. נטל מקצת הפיאה וזרק בשאר אין לו בה כלום. אמר. תיפתר בשלא אמר. יזכו לי בד̇ אמות שלי. ומור דבתרה. נפל עליה ופרס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה. עוד היא בשלא אמר. יזכו לי בד̇ אמות שלי. והתני רבי חייה. שנים שהיו מתכתשין בעומר ובא עני וחטפו מלפניהן זכה בו. עוד היא בשלא אמר. יזכו לי בד̇ אמות שלי. והתנינן. ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה. זה שהחזיק בה זכה בה. עוד היא בשלא אמר. יזכו לי בד̇ אמות שלי. והתנינן. קרוב לה מגורשת. קרוב לו אינה מגורשת. מחצה למחצה מגורשת ואינה מגורשת. חזקיה אמר. בשכר הליבלר היא מתניתא. התיבון. והכתיב ואני בעוניי הכינותי וגו׳. והיכי. אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא. אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו. הוי אומר. בנתונין בתוך ד̇ אמות שלו. אמר רבי אבין. מהו בעוניי. שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר. שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. תני. האומר. יזכה לי ביתי במציאה שנפלה לתוכה. לא אמר כלום. יצא שם למציאתו דבריו קיימין. כהדא אריסיה דרבי בא בר מינא סליק לדיקלא אשכח גוזלין ונסתון. אזל שאל לרב. לא אמר ליה כלום. אזל חזר. אמר רבי בא בר מינא. קשייא לן הויתא חזרותי יתר ממציאתו.