תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק א הלכה ה

משנה: מציאת בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגרשה אף על פי שלא נתן לה את כתובתה הרי אילו שלהן. הלכה: מציאת בנו ובתו הקטנים כול׳. אמר רבי יוחנן. בשאינן טפולין לאביהן. אבל אם היו טפולין לאביהן מציאתן שלו. ריש לקיש אמר. אין אדם זוכה לחבירו במציאה. אמר רבי [הילא]. לא דמר רבי שמעון אכן אלא דקשי ליה על הדא דתני רבי הושעיה. השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מציאתו לבעל הבית. אמר ריש לקיש. אדם שיש בו רשות לחזור בו תהא מציאתו לרבו. מה בין עבדו ושפחתו העברים לעבדו ושפחתו הכנענים. אמר רבי יוחנן. עבדו ושפחתו העברים הואיל ואינו רשאי לשנותו ממלכתו מציאתו לעצמו. עבדו ושפחתו הכנענים הואיל ורשאי לשנותן ממלאכתן מציאתן לרבן. התיבון. הרי אשתו שאינו רשאי לשנות ממלאכתה ומציאתה שלו. דתנינן תמן. כופה לעשות בצמר. ואינו כופה לעשות בדבר אחר. אמר רבי בא בר מינא ורבי יסא בשם רבי יוחנן. טעם אחר באשה. מה טעם אחר באשה. רבי חגיי אמר. מפני הקטטה. רבי יוסה אומר. שלא תהא מברחת ניכסי בעלה ואומרת. מציאה היא. התיבון בעדים לא אסרו זה אלא מפני זה. מציאת אשתו שגירשה. רבי יוסנא בשם רבי אחא. אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה. אמר רבי יוסי. מתניתא אמרה כן. מציאת אשתו שגירשה. אמר רבי הושעיה. שלא תאמר. הואיל וחייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה האחרונה תהא מציאתה שלו. לפום כן צרך מתניתא.