תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ב הלכה ה

משנה: מצא בחנות הרי אילו שלו. בין התיבה ולחנווני הרי הוא של חנוווי. לפני השולחני הרי אילו שלו. בין הכיסא ולשולחני הרי הוא של שולחני. הלוקח פירות מחבירו או ששילח לו חבירו פירות ומצא בתוכו מעות הרי אילו שלו. ואם היו צרורין נוטל ומכריז. אף השמלה היתה בכלל כל אילו ולמה יצאת. להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז. הלכה: מצא בחנות הרי אילו שלו כול׳. אמר רבי לעזר. כיני מתניתא. על גבי כסא שלו על גבי תיבה שלו. שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא. אמרין ליה תלמידוי. רבי. ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין. אזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי. אתון לגביה אמרין ליה. מן כדון לית את צריך לעי תובן. אמר לון. למה. אמרין ליה. זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי. אמר לון. וידע בה מרה. אמרין ליה. לא. אמר לון. איזל חזר. לא כן אמר רב חונא ביבי בר גוזלון בשם רב. התיבון קומי רבי. אפילו כמאן דמר. גזילו שלגוי אסור. כל עמא מודיי שאבידתו מותרת. מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברון הוה. בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא. ויידא אמרה דא. רבי חנינה משתעי הדין עובדא. רבנין סבייא זבנין חד כרי דחיטין מאילין דאיסרטוס ואשכחון ביה חדא צררא דדינרי וחזרוניה להון. אמרין. בריך אלההון דיהודאי. אבא אושעיה איש טורייא [הוה קצר. עלת מלכתא מסחי גו מגירה דמייא ואובדת בינדילנין דידה ואשכחה. מי נפקא אושטיה ליה. אמרה. אהין להן. לי אהן מהו חשוב עלי אית לי טבין מיניה אית לי סוגין מיניה. אמר ליה. אוריתא גזרת דנחזור. אמרה. בריך אלההון דיהודאי. רבי שמואל בר סוסרטיי סלק לרומי. אובדת מלכתא דילניה דידה ואשכחיה. אפקת כרוז במדינתא. מאן דמחזר לה בגו ל̇ יומין יסב אכן ואכן. בתר ל̇ יומין איתרים רישיה. לא חזריה גו ל̇ יומין. בתר ל̇ יומין חזריה. אמרה ליה. לא הוית במדינתא. אמר לה. אין. אמרה ליה. ולא שמעת קלא דכרוזא. אמר לה. אין. אמרה ליה. ומה מר. אמר לה. מאן דמחזר לה גו ל̇ יומין יסב אכן ואכן. בתר ל̇ יומין יתרים רישיה. אמרה ליה. ולמה לא חזרתיניה גו ל̇ יומין. אמר לה. דלא תימרון בגין דחלתיך עבדית אלא בגין דחלתיה דרחמנא. אמרה ליה. בריך אלההון דיהודאי. אלכסנדרוס מקדון סליק גבי מלכא קצייא. חמא ליה דהב סגין כסף סגין. אמר ליה. לא דהבך ולא כספך אנא צריך. לא אתית אלא מיחמי פרוכסין דידכון היך אתון יהבין היך אתון דיינין. עד דו עסוק עימיה אתא בר נש חד דאין עם חבריה דזבן חדא (חלקה וחספתה) [קיקלה וחפרונה] ואשכחון בה סימא דדינרי. אהן דזבן הוא מר. קיקילתא זבנית סימא לא זבנית. אהן דזבין הוא מר. קיקלתא וכל דאית בה זבינית. עד דאינון עסיקין דין עם דין אמר מלכא לחד מינייהו. אית לך בר דכר. אמר ליה. אין. אמר לחבריה. אית לך ברת נוקבה. אמר ליה. אין. אמר לון. אסבון דין לדין וסימא יהוי לתרויהון. שרי גחיך. אמר ליה. למה את גחיך. לא דנית טבאות. אמר ליה. אילו הוה הדין דינא גבכון היך הויתון דנין. אמר ליה. קטלין דין ודין וסימא עלת למלכא. אמר ליה. כל הכי אתון רחמין דהב סוגי. עבד ליה אריסטון. אפיק קומי קופד דדהב תרנוגלין דדהב. אמר ליה. דהב אנא אכל. אמר ליה. תיפח רוחיה דההוא גברא. דהב לית אתון אכלין ולמה אתון רחמין דהב סוגין. אמר ליה. דנחא עליכון שמשא. אמר ליה. אין. נחית עליכון מיטרא. אמר ליה. אין. אמר ליה. דילמא אית גביכון בעיר דקיק. אמר ליה. אין. תיפח רוחיה דההוא גברא. לית אתון חיין אלא בזכות בעירא דקיקא. דכתיב אדם ובהמה תושיע יי.