תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ג הלכה א

משנה: המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא. נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם למי שהפיקדון אצלו. נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם לבעל הפיקדון. הלכה: המפקיד אצל חבירו כול׳. מנן תיתי ליה. אם המצא תמצא בידו הגניבה. וכי אין אנו יודעין שאם ימצא הגנב ישלם שנים. ומה תלמוד לומר שנים ישלם. אם אינו עניין לו תניהו עניין לשלפניו. רבי [ ] עאל לפירקא דרבי יודן. אמר קומיה הדא. אמר ליה. אמור דבתרה. נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל. טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם. לבעל הפיקדון. וישלם למי שהפקדון אצלו. רבי נסה בשם רבי יונה. חיים שנים ישלם. למקום שהקרן מהלך שם הכפל מהלך. רבי יוחנן ורבי לעזר. רבי נסה מוסיף בשם רבי יוסי בן חנינה. לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמי ששילם. אמר. משלם אני. חוששין שמא שלח בו יד. אמר. נשבע אני. וראה אותן שמגלגלין עליו שבועות אחרות וחזר ואמר. משלם אני. חוששין. אמר רבי יוסי. לא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל. שאם רצה לשלם ישלם ואם רצה לישבע ישבע. היו לו עדים שנגנבה באונס הדא היא דמר רבי לעזר. המוכר קנסיו לאחר לא עשה כלום. היו לו עדים שנגנבה בפשיעה הרי הוא בכלל ישלם. ואחר כך נמצאת הגניבה למי משלם. לראשון או לשני או לשניהן.