תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ב הלכה יא

משנה: אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת. אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת. אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו שאביו הביאו לחיי העולם הזה. ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העולם הבא. ואם אביו שקול כנגד רבו אבידת אביו קודמת. היה אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו. היה אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו. אבל אם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו. הלכה: אבידתו ואבידת אביו כול׳. תני. אי זהו רבו שלימדו חכמה. כל שפתח לו תחילה. דברי רבי מאיר. רבי יודן אומר. כל שרוב תלמודו ממנו. רבי יוסי אומר. כל שהאיר עיניו במשנתו. רב כרבי מאיר. ורבי יוחנן כרבי יודה. שמואל כרבי יוסי. רב כרבי מאיר. חד בר נש פתח פומיה דרב. ושמע דדמך ובזע עלוי. רבי יוחנן כרבי יודה. רבי יוחנן הוה סליק מטיבריה לציפורי. חמא חד בר נש נחת מן תמן. אמר ליה. מה קלא במדינתא. אמר ליה. חד רבן דמך וכל עמא פריין מיטפלא ביה. ידע רבי יוחנן דהוא רבי חנינה. שלח ואייתי מאנין טבין דשובתא ובזעון. ולא כן תני. כל קרע שאינו של בהלה אינו קרע. רבי יוחנן בעא מיעבד דרבה ומוקריתיה. ולא ידעין אין משום דהוה רביה אין משום שמועות הרעות. מילתיה דרבי חייה בר ווא בציפורי. חמא כל עמא פריי. אמר ליה. למה כולי עלמא פריי. אמרין ליה. רבי יוחנן יתיב דריש בבי מדרשא דרבי בנייה ועל עמא פריי מישמעיניה. אמר. בריך רחמנא דחמי לי פורין עד דאנא בחיים. ובאגדתא פשטית ליה חוץ ממשלי וקהלת. הדא אמרה. כל תלמיד ותלמיד. שמואל כרבי יוסי אמר. חד בר נש אסבר לשמואל בשני מפתיחות אחד יורד לאמת בית השיחי ואחד פותח כיון. שהיה מוריד ידו עד שיחיו היה פותח כיון. ושמע דדמך ובזע עלוי.