תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ד הלכה ג

משנה: ההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח. עד אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. הורה רבי טרפון בלוד ההונייה שמונה כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד. אמר להן כל היום מותר להחזיר. אמרו לו יניח לנו רבי טרפון את מקומינו וחזרו לדברי חכמים. אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הונייה. כשם שהונייה להדיוט כך הונייה לתגר. רבי יהודה אומר אין לתגר הונייה. מי שהוטל עליו ידו על העליונה שהוא אומר לו תן לי את מעותי או תן לי מה שהוניתני. הלכה: האונאה ארבעה כסף כול׳. רב אמר שיעור הוא. רבי יוחנן אמר. לית הוא שיעורא. רב אמר. כל הנושא ונותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה. תני רבי לוי. האונאה פרוטה וההונאה פרוטה. אלא הונאה עצמה מהו. תני. נקנה המקח חוזר לו הונייתו. דברי רבי יהודה הנשיא. רבי יוחנן אמר. בטל מקחו. כהנא בעא קומי רב. בשעה שהמוכר מתאונה מתאונה עד חומש. בשעה שהלוקח מתאונה מתאונה עד שתות. אמר ליה. היא הונייתו ומצטרפין עד שתות. מכר לו שוה ה̇ בו̇ יכיל מימר ליה. חד דינר איגרבת. סב דינרך. אמר רבי זירא. יכיל מימר ליה. לית איקרי דיהון ברייתא אמרין. פלוני איגחך. ואית דבעי מימר. יכיל מימר ליה. לית הוא יקרי מלבוש בה̇ דינרין. רבי יוחנן רבי אלעזר ורבי הושעיה אמרי. מה טעמא דאהן תנייא. ידע אנא דלא הוות מיקמתי טבא אלא ה̇ דינרין. על דהוות דחיק ליה יהבי אשתה דינרין. סב דידך והב דידי. מכר לו שוה ה̇ בו̇. לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע. רבי יעקב בר אידי רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כשם שבטל מקח מאצל זה כך בטל מזה. תמן תנינן. ארבע מידות במוכרין. מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו. רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו. [הא הלוקח אינו יכול לחזור בו.] אמר רבי יוסי בירבי בון. ותייא כהן תנא. הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע.