תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ד הלכה ב

משנה: כיצד משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור נתן לו מעות ולא משך לו פירות יכול לחזור בו. אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדבורו. רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה. הלכה: כיצד משך הימנו פירות כול׳. אמר רבי אחא. כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם. ומה היה חמסן. הוה בר נש נפיק טעין קופה מליאה תורמוסין והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין. אמר רבי חייה בר ווה. רבה רבה. כמעשי אילו כן מעשי אילו. אמר רבי חנינה. הלכה כרבי שמעון. ולא אמרין לה לכל אפין. רב ירמיה בשם רב. מעשה היה והורה רבי כרבי שמעון. רבי חייה בר יוסף יהב דינר למלחא. חזר ביה ההוא. אמר. לא ידע דכבר יהבון מגלא גו שקיה דההוא גברא. מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. חד בר נש יהב דינרין למטכסה. חזר ביה. אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף ורבי יוחנן. רבי חייה בר יוסף אמר. או יתן לו כדי עירבונו או ימסור אותו למי שפרע. ורבי יוחנן אמר. או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע. רבי לא אמר. עירבון היה. רבי זירא אמר. מקצת דמים נתן לו. מודה רבי חייה בר יוסף לרבי יוחנן במקח שאין דרכו ליקנות חציין כגון פרה וטלית. רבי יעקב בר אידי רבי אבהו בשם רבי יוחנן. טבעת אין בה משום עירבון. כל הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע. רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר. [רבי יעקב בר זבדי בעה קומי רבי אבהוא. ואהין הוא ליו צדק הין צדק.] אמר. בשעה שאמר צריך לומר בדעת גמורה. מבתר כן אין חזר ביה לא חזר ביה. הדא דתימר בעני. אבל בעשיר נעשה נדר. רב מפקד לשמשיה. אימת דנימר לך. תתן מתנה לבר נש. אין הוה מסכן הב ליה מיד. ואין עתיר אימליך בי תניינות. רבי יוחנן יהב דינרין לקריבוי על משח. יקר משח. אתא שאל לרבי ינאי. אמר ליה. מדבר תורה מעות קונין. ולמה אמרו אין קונין. שלא יאמר לו. נשרפו חיטיך בעלייה. רבי שמואל בר סוסרטאי בשם רבי אבהו. אם אמר לו. נשרפו חיטיך בעלייה. נאמן. רבי יצחק מקשי. מה נן קיימין. אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו. ואי לא קנו לו מעותיו שלזה נשרפו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. בר נש דיהב לחבריה י̇ דינרין. אמר ליה. אית לי גבך ק̇ (דינרין) [גרבין] מהדין ביתה. שרי. מהדין כרמא. אסור. מה בין כרם לבית. בית אינו מצוי ליפול. כרם מצוי ליפול. אמר רבי יוסי. את שמע מינה. בר נש דיהב לחבריה י̇ דינרין. אמר ליה. במנת דתיקום לי בהון ק̇ גרבין. מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו. רבי שמעון בן לקיש אמר. או קנה מיד עמיתך. מיד עמיתך את צריך משיכה. אין את צריך משיכה מיד הגוי. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש. לאי זה דבר מוסרין אותו למי שפרע. אמר רבי יוסי בירבי בון. ותייא כהין תנאה דתני. הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע.