תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ד הלכה ז

משנה: כשם שהונייה במקח ובממכר כך הונייה בדברים. לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מה היו מעשה אבותיך שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים היתם בארץ מצרים. אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים. באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו. אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו. מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו ולא לתגר אף על פי שהודיעו שאינו אלא לרמות בו. מקום שנהגו להטיל מים יטילו. התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מחמש גיתות ונותן לתוך פיטם אחד ובלבד שלא יתכון לערב. רבי יהודה אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין. ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב. לא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין. ומודין שלא יבור מעל פי המגורה שאינו אלא גונב את העין. אין מפרקסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים. הלכה: כשם שהאונאה במקח ובממכר כול׳. אין מפרקסין. רבי אבדומא מלחא הוה מפתר סרדוותיה. אמר ליה יעקב בר אחא. והתנינן. אין מפרקסין. מילתיה אמרה שיש פירקוס באוכלין. רבי זירא הוה עסק בהדא כיתנא. אתא גבי רבי אבהו. אמר ליה. מה אנא משפרה עיבידיתה. אמר ליה. איזיל עביד מה דאת ידע. רבי אבהו הוה עסיק באילין לסוטיא. אתא שאל לרבי יוסי בן חנינה. אמר ליה. מנן באילין לסוטיא. אמר ליה. איזיל עביד מה דאת ידע. רבה שקר טהר. תנה רבי יעקב עמסונייא. מהו אין מפרקסין. דלא יימא ליה. צור גרמך.