תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ה הלכה ח

משנה: אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך. ולא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך עדור עמי ואנכש עמך. כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת. לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה. רבן גמליאל אומר יש ריבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד נתן את עיניו ללוות ממנו היה משלח לו ואומר בשביל שילויני זו היא ריבית מוקדמת. לווה ממנו והחזיר לו את מעותיו היה משלח לו ואמר בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי זו היא ריבית מאוחרת. רבי שמעון אומר יש רבית דברים. לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני. אילו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים אף הסופר. עוברים על בל תתן ומשום ועל בל תקח ממנו ועל לא תהיה לו כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני יי. הלכה: ואילו עוברין בלא תעשה כול׳. אמר רבי יסא. בוא וראה כמה סמיות עיני מלוי רבית. אדם קורא לחבירו עובד עבודה זרה ומגלה עריות ושופך דמים ומבקש לירד עמו לחייו. והלה שוכר העדים והלבלר ואומר להן. בואו והעידו שכפר במקום. ללמדך שכל המלוה בריבית כופר בעיקר. רבי שמעון בן אלעזר אומר. יותר ממה שכופרין בעיקר כופרין שעושין התורה פלסטרן ואת משה טיפש ואומרים. אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין לא היה כותבו. רבי עקיבה אומר. קשה הריבית שאף הטובה רבית. הרי שאמר ליקח לו ירק מן השוק אף על פי שנתן לו מעותיו הרי זה רבית. רבי שמעון אומר. קשה הריבית שאף שאילת שלום רבית. לא שאל לו שלום מימיו ועל שלווה ממנו הקדים לו שלום הרי זה רבית. וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר. כל מי שיש לו מעות ואינו מלוון בריבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך וגו׳. אמר רבי שמואל בר אימי. המיטמוט הזה לא היינו יודעין מהו. ובא שלמה ופירש הצל לקוחים למות וגו׳.