תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ו הלכה ד
משנה: השוכר את החמור להביא עליה חיטין והביא עליה שעורין תבואה והביא עליה תבן חייב. וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב. סומכוס אומר משום רבי מאיר סאה לגמל שלשה קבין לחמור. הלכה: השוכר את החמור כול׳. תני כמה יוסיף על משאו ויהא חייב. סומכוס אומר משום רבי מאיר. סאה לגמל וג̇ קבין לחמור. קב לכתף וג̇ סאין לעגלה. וספינה לפי מה שהיא. שיירה שנפל עליה גייס מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות. שלחו לפניהן תייר מחשבין לפי נפשות. אין משנין על המנהג שלשיירה. ספינה שעמד עליה נחשול והיקל ממשואה מחשבין לפי משאוי ולפי ממון ולא לפי נפשות. אבל השוכר מחבירו קרון או ספינה מחשבין לפי משאוי ולפי נפשות ולא לפי ממון. שיירא שנפל עליה גייס ועמד אחד מהן והציל מידן הציל לאמצע. ואם נתנו לו רשות הציל לעצמו. חמרין שנפלו עליהן ליסטין ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע. ואם התנה עמם בבית דין הציל לעצמו. השותפין שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע. ואם אמרו. לשם פלוני מחלנו. מה שמחלו מחלו לו. הגבאין והמוכסין תשובתן קשה. הרי אילו מחזירין למי שמכירין. ולמי שאין מכירין יעשו מהן צורכי ציבור.
