תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ט הלכה יא

משנה: אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר עד בוקר. אימתי בזמן שתבעו. לא תבעו אינו עובר עליו. המחהו אצל חנווני או אצל שולחני אינו עובר עליו. השכיר נשבע בזמנו ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל. ואם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל. גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו מפני לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. הלכה: אחד שכר האדם כול׳. כתיב לא תעשוק עני ואביון מאחיך. אילו ישראל. מגרך. זה גר צדק. בארצך. לרבות הבהמה והעבדים. בשעריך. לרבות המטלטלין. תני. יכול המחהו אצל חנווני או אצל שולחני יהא עובר עליו. אינו עובר עליו אבל עוברין הן עליו. אימתי. בזמן שתבעו. לא תבעו אינו עובר עליו. השכיר בזמנו נשבע ונוטל. ריש לקיש אמר. בשאמר לו. נתתי. אבל אם אמר לו. אתן למחר. אם אמר לו. נתתי. אינו נאמן. רבי יוסי בן חנינה אומר. ואפילו למחר אם אמר לו. נתתי. נאמן. גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו כול׳. כתיב לא תעשוק את רעך. פרט לגר תושב.