תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ט הלכה יב

משנה: המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא יכנס לביתו ליטול משכונו שנאמר בחוץ תעמוד. היו לו שני כלים נוטל אחד ומחזיר אחד. מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום. ואם מת אינו מחזיר ליורשיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו איננו מחזיר אלא עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכרן בבית דין. הלכה: כתיב בנזקין שיהא גובה בעידית. שנאמר מיטב שדהו וגו׳. וכתיב במלוה שיהא גובה בבינונית. שנאמר והאיש אשר אתה נושה בו וגו׳. למדו קרקעות מן המשכונות. ודכוותה ילמדו משכונות מקרקעות. פירש רבי סימאי. דבר תורה שיהא שליח בית דין נכנס וגובה בבינונית. שאם יכנס המלוה הרי הוא מוציא היפה. ואם יכנס הלווה מוציא הרע. אלא שלוח בית דין נכנס וגובה בבינונית. תני רבי ישמעאל. דבר תורה שיהא הלווה נכנס. שנאמר והאיש אשר אתה נושה בו וגו׳. אמר רבי לא. תניי תמן. חבול. בבית דין. שלא בבית דין מניין. תלמוד לומר אם חבול תחבול. מישכנו שלא ברשות עובר על כל שם ושם שיש לו. אמר רבי לא. הוא גרם לעצמו [לעבור] על כל שם ושם שיש לו. מישכנו וחזר ונתן לו. מידת הדין בידו שיהא גובה מנכסין משועבדין. ואם מחזיר לו לאי זה דבר שמישכנו הוא ממשכנו. פירש רבי. שמא תבוא שמיטה וישמיט. או שמא ימות הלה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין. תני. חובל כסות יום בלילה וכסות לילה ביום. מחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. כר וסדין שדרכן לכסות בלילה חובלן ביום ומחזירן בלילה. קורדום ומחרישה שדרכן לעשות בהן מלאכה ביום חובלן בלילה ומחזירן ביום. אמר רבי לא. זימנין דתיפתר ההן קרא לא תבוא עליו השמש. לא תדנח עלוי שמשא. וזימנין דתיפתר לה. לא תטמע עלוי שמשא. דכתיב השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש. עם מעלי שמשא. עד בוא השמש תשיבנו לו. עד מטמעי שמשא.