תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ב הלכה ה

משנה: הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושיברו את הכלים משלמין נזק שלם מפני שהן מועדין. כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש אכל את החררה והדליק את הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק. הלכה: הכלב והגדי שקפצו מראש הגג כול׳. אית תניי תני. שקפצו. אית תניי תני. שנפלו. אמר רבי יוחנן. כיני מתניתא. שקפצו. נפלו לא בדא. כלב שנטל את החררה. ריש לקיש אמר. במצית את האור על כל שיבולת ושיבולת. רבי יוחנן אמר. נעשה כזורק את החץ ממקום למקום. אמר רבי יצחק בר טבליי. מתניתא מסייעא לריש לקיש. היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב. עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור. אם אומר את שאין כזורק את החץ ממקום למקום. על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה. מיכן והילך תשלומין. אמר רבי יוסי. ואת שמע מינה. שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור. אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום. וייעשה כמי שחלו עליו תשלומין. מיכן והילך יהא חייב בתשלומין. חד בר נש אפיק פלטירה בפורה. עבר חמרא ותבריה. אתא עובדא קומי רבי יצחק בר טבליי. אמר ליה לא חייב לך כלום. ולא עוד אלא שאם ניזוק חייב בנזקו.