תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ב הלכה ו
משנה: אי זהו תם ואי זהו מועד. מועד שהעידו בו שלשה ימים. תם שיחזור בו שלשה דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים. ותם שהתינוקות ממשמשין בו. הלכה: אי זהו תם ואי זהו מועד כול׳. מה טעמא דרבי יודן. מתמול שלשום. מה מקיים רבי מאיר מתמול שלשום. פתר לה בהפלג נגיחות. שאם יצא ביום ראשון ונגח. בשיני ולא נגח. בשלישי נגח. אין נעשה שור מועד עד שיגח שלשה ימים זה אחר זה. יצא ביום ראשון ונגח שוורין. בשיני ונגח כלבים. בשלישי ונגח חזירים. על ידי שלשה מינין לשלשה ימים מהו שיעשה שור מועד. יצא ביום הראשון ונגח. בשיני לא יצא. בשלישי יצא ונגח. ייבא כתפלוגתא דרב אדא בר אחווא ודרב הונא. דאיתפלגון. נידה שבדקה עצמה ביום ראשון ומצתה טמא. בשיני לא בדקה. בשלישי בדקה ומצתה טמא. רב אדא בר אחווא בשם רב. נידה וודאי. רב הונא בשם רב אמר. נדה ספק. אמר רב הונא. תמן הוינא בראשה ותמן הוינא בסיפה ותמן הוינא באמצעיתה. אישתאלת לרב ואמר. ספק. אישתאלת לרב ומר. וודאי. וחזר ומר. ספק. רב אדא בר אחווא לא הוה תמן אלא כד מר. ודאי. רב ירמיה בשם רב. הלכה כרבי מאיר בתמה. וכרבי יודה בהעדאה. דתני. שור שנגח שלשה פעמים ביום אחד אינו מועד. ומה תלמוד לומר מתמול שלשום. אלא שאם חזר בו שלשה ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם. הוינן סברין מימר. הלכה כרב הונא דו אמר. מעין ושניהם. אתא רב ירמיה בשם רב. הלכה כרבי מאיר בתמה וכרבי יודה בהוודעה.
