תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ג הלכה ב
משנה: נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב. רבי יהודה אומר במתכון חייב בשאינו מתכון פטור. הלכה: נשברה כדו ברשות הרבים כול׳. רבי לעזר אמר. בשעת נפילה נחלקו אבל לאחר נפילה כל עמא מודיי שחייב. אמר רבי יוחנן. בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה היא המחלוקת. מתיב רבי יוחנן לרבי לעזר. אם בשעת נפילה פטור. אינו קל וחומר לאחר נפילה. ולמה פטור בשעת נפילה. שכן אדם מבקיר נזקיו ברשות הרבים. אית מתניתא מסייעא לדין ואית מתניתא מסייעא לדין. דתני. מודין חכמים לרבי יודן במניח אבנו ומשואו ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בהן פטור. שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. הא אם לא הנחיל יהושע לישראל את הארץ על מנת כן חייב. על דעתיה דרבי יוחנן. במתכוין לחרסין. על דעתיה דרבי לעזר. במתכוין להזיק. רבי זירא ורבי לא תריהון אמרין. מודה רבי יודה לחכמים במבקיר שור שנגח ברשות הרבים שחייב. לא דומה נזק עומד לנזק מהלך.
