תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ג הלכה א

משנה: המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור. ואם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקיו. הלכה: המניח את הכד ברשות הרבים כול׳. ואין דרך אדם להניחן ברשות הרבים. רב אמר. בממלא את כל רשות הרבים. אבל אם אינה ממלא את כל רשות הרבים אין דרך אדם להיות מניחם ברשות הרבים. שמואל אמר. או בממלא את כל רשות הרבים או עד שתהא נתונה על קרן זוית. אמר רבי לעזר. ואפילו אינה ממלא כל רשות הרבים אם יטלינה מיכאן ויתנינה כאן הרי זה בור ואפילו אינה נתונה על קרן זוית אין דרך אדם להיות מניחן ברשות הרבים. היתה ממלא כל רשות הרבים אם יטלינה מיכן ויתנינה כאן נעשה בור. אלא יטול המקל וישברנה או יעבור עליה ואם נשברה נשברה. נישמעינה מן הדא. שור שעלה על חבירו ובא בעל השור לשמוט את שלו או הוא ששימט את עצמו ונפל ומת פטור. אם דחייו ונפל ומת חייב. ולא יכיל מימר ליה. אילו שבקתה הוינא יהיב לך נזקך. עוד הוא דו יכיל מימר ליה. אילו שבקתה הויתה יהב לי חצי נזק. הגע עצמך שהיה מועד לא כל ממך שאהא מחזר עמך על בתי דינין. הניח חבית ברשות הרבים ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא הראשון ליטול שלו אם יטלינה מיכן ויתנינה כאן נעשה בור. אלא יטול את המקל וישברנה או יעבור עליה ואם נשברה נשברה. נישמעינה מן הדא. שור שעלה בחבירו ובא בעל השור ושמטו מתחתיו אם עד שלא̇ עלה שמטו ונפל ומת פטור. ואם דחהו ונפל ומת חייב. אמר רבי יוסי. ותישמע מינה. ראה אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו עד שלא נכנסו המים לתוך שדהו רשאי לפנותן למקום אחר. משנכנסו אין רשאי לפנותן למקום אחר. אהן כריסו ארגירא עד דלא ייתי אהן כריסו ארגירא שרי מימר. פלן עביד עיבידתי פלן עביד עיבידתי. מן דייתי אהן כריסו ארגירא אסור. הדן אכסניי פרכא עד דלא ייתון רומאי שרי (מיחשדוניה) [משחדיניה]. מן דייתון רומאי אסיר. הניח אבנו ברשות הרבים ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא אחר ונתקל בזו ונחבט בזו. מי חייב בנזקו. הראשון או השיני. נישמעינה מן הדא. שור שדחף לחבירו ונפל לבור. בעל השור חייב ובעל הבור פטור. רבי נתן אומר. במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה ובתם בעל השור נותן שני חלקים ובעל הבור רביע. אמר רבי חנינה. כיני מתניתא. בעל השור נותן שלשה חלקים ובעל הבור נותן רביע. (הניח אבנו ברשות הרבים ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא אחר ונתקל בזו ונחבט בזו. מי חייב בנזקו. הראשון או השני.) הניח אבנו ברשות הרבים ובאת הרוח והפריחתה לרשות היחיד ובא אחר ונתקל בה. מהו שיהא חייב בנזקו. הניח אבנו ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה והתיזה לרשות היחיד ובא אחר ונתקל בה. מהו שיהא חייב בנזקו. אמר רבי יוחנן. הניח אבנו ומשאו ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בהן וצלוחיתו בידו. בין שנתקל באבן ונחבט בקרקע בין שנחבט באבן ונתקל בקרקע חייב על ניזקי אדם ופטור על ניזקי צלוחיתו. מילתיה דרבי יוחנן אמרה. בור שלנזקין פטור על הכלים. ואם כדרך הטחה הטיח אפילו על ניזקי צלוחית חייב.